פסק-דין בתיק ת"א 12201-09

מבוא

1.                   התובעת, ילידת 11.4.91, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום  11.10.08, בעת שהורכבה על קטנוע. במועד התאונה הייתה התובעת תלמידת כתה י"א.

2.                   הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת הדרכים.

חוות הדעת הרפואיות

3.                   לשם בדיקת מצבה הרפואי של התובעת, מונה ד"ר י' ליטוין כמומחה בתחום האורטופדיה.

4.                   בחוות דעתו מיום 28.9.10, תיאר המומחה כי בעקבות התאונה פונתה התובעת לבית החולים הדסה הר הצופים, באמצעות אמבולנס, שם אובחנה כסובלת משבר פתוח בשוק ימין. במהלך אשפוזה נותחה לשם קיבוע עם מסמר תוך לשדי. לאחר אשפוז שארך כשבוע, שוחררה כשרגלה מגובסת, וכעבור כחודש ימים הומר הגבס במגף. המומחה הוסיף ופירט כי לאחר כ- 6 חודשים אובחן כי השבר לא קובע באופן מלא, ועל כן הוחלט על טיפול כירורגי נוסף, להוצאת הברגים הנועלים בחלק המרוחק של המסמר, וזאת על מנת ליצור לחץ באזור השבר. התובעת נותחה בשנית ביום 4.8.09, לשם הוצאת הברגים האמורים.

5.                   בחוות דעתו סקר המומחה את תלונותיה של התובעת בפניו, ביניהן: חוסר תחושה בחלק החיצוני העליון של שוק ימין, חוסר תחושה בבוהן ימין, הגבלה בתנועות אצבעות כף רגל ימין, כאבים באזור השבר בעת ההליכה, קושי בעלייה וירידה במדרגות,  כאבים בהרמת משאות מעבר ל-4 ק"ג או בעמידה ממושכת של מעל 15 דקות, רדימות בשוק ובכף הרגל לאחר ישיבה של 15 דקות. 

6.                   בממצאי הבדיקה ציין המומחה שהתובעת הולכת ללא צליעה, כן ציין שמצא ברגל ימין 6 צלקות, חלקן מכערות וחלקן רגישות למגע,  המומחה ציין רגישות לניקוש מעל גובה השבר, וטווח תנועות הברכיים זהה, ללא עדות לפגיעה תוך מפרקית. אשר לטווחי תנועת כף הרגל וקרסול,  ציין המומחה 10 מעלות בימין לעומת 30 בשמאל. עוד ציין חוסר תחושה באספקט מדיאלי דיסטלי בשוק וכף רגל ימין.

7.                   אשר לבדיקות העזר, ציין המומחה כי צילומי העזר מדגימים שהמסמר נמצא במקום, שהשבר בשלבי ריפוי, שקיים עיוות קדמי קל של השוק, וכי בצילום מיום 7.7.10 נראה השבר מחובר. כן ציין כי על פי בדיקת EMG של הגפה הימנת התחתונה מיום 7.7.10, קיימת פגיעה משמעותית בעצב.

8.                    בפרק הדיון והמסקנות שבחוות דעתו, סיכם המומחה שבעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה כדלקמן: 10% בגין פגיעה עצבית בעצב, לפי פרט 32 (2)4 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956, (להלן- "התוספת לתקנות"); 5% בגין חיבור גרוע של עצם הטיביה, לפי מחצית פרט 47(2)א לתוספת לתקנות, היות שהעיוות הינו עיוות קל; 10% בגין הצלקות, שחלקן מכערות וחלקן מכאיבות, לפי פרט 75(1)ב לתוספת לתקנות. המומחה ציין כי ההגבלה בתנועות הקרסול ובכף הרגל קשורה לפגיעה העצבית ולא לשבר עצמו.

9.                   הצדדים לא חלקו על חוות דעתו של המומחה, לא זימנו אותו לחקירה, אף לא שלחו לו שאלות הבהרה, לפיכך יש לאמץ את הערכותיו של המומחה באשר לקביעת שיעור הנכות הרפואית.

הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות

10.               לטענת התובעת, יש לקבוע שנכותה התפקודית זהה לנכותה הרפואית.

11.               בתצהיר עדות ראשית (סעיף 11) פירטה התובעת כי היא עודה סובלת מכאבים עזים בשוק ימין ובקרסול, מירידה בתחושה בברך ימין ובאזור החיבור לקרסול, וכן בבוהן. על פי תיאורה, יש לה הגבלה בתנועת אצבעות הרגל, כאבים באזור השבר, המתגברים בעת הליכה, קושי בעלייה במדרגות או בירידה בהן, קושי בעמידה למשך למעלה מ- 10 עד 15 דקות. התובעת הצהירה שאין באפשרותה לרוץ, לקפוץ או ללכת במהירות. רגלה נרדמת לאחר ישיבה קצרה, אין באפשרותה להרים משא, לעסוק בספורט או לצאת לטיולים רגליים. התובעת פירטה שיש לה מגבלות שונות בהליכה, בעמידה, בתנועות סיבוביות של הברך והקרסול, וחוסר תחושה בשוק ובכף הרגל. לאחר מאמץ היא גוררת את רגלה, והולכת בצליעה.

12.               התובעת פירטה בתצהירה כי לאחר התאונה, ולפני גיוסה לצה"ל, ניסתה לעבוד כמוכרת בחנות פוקס, ואולם היא פוטרה בשל מגבלותיה.

13.               עוד פירטה התובעת בתצהירה, שהפרופיל הצבאי שנקבע לה היה פרופיל 64 בלבד, פרופיל שהגביל את האפשרויות לשיבוצה בצה"ל. בעזרת אביה, המשרת כשוטר, שובצה התובעת לשירות במשטרה בתפקיד משרדי. במהלך שירותה הצבאי, קיבלה אישור לעבודה פרטית, ואולם היא התקשתה להתמיד בעבודתה כמוכרת, בשל קשיים שהיו לה בעמידה ממושכת.

14.               במהלך חקירתה הנגדית הופנתה התובעת לכך שבתצהיר תשובה לשאלון השיבה שהיא פוטרה מעבודתה בפוקס לרגל גיוסה.

15.               התובעת השיבה שבעבודתה כמוכרת בהוניגמן, מתחשבים בה, ועל כן עלה בידה להשתלב בעבודה עוד במהלך שירותה, חרף שעות העבודה המרובות, וכך גם היום, וזאת לצד השלמת לימודי הבגרות.

16.               אשר לצלקות הצהירה התובעת שברגלה שש צלקות, כמו כן ישנו עיוות בשוק, ובשל אלו היא נמנעת מלחשוף את רגלה, בשל הפגיעה האסתטית.